הארכיון של אוגוסט, 2014

המלחמה הזו החלה באמת כמלחמת שנאה. לא היו מאחוריה אינטרסים פוליטיים או לאומיים שיצדיקו את העצמה ולהט הרגשות שתידלקו אותה. כל מה שהיה שם בהתחלה זו שנאה טהורה, מאכלת, מעוורת. לא עמדה שם שום מטרה אמיתית, רק שחרור של כאב, זעם ותסכול של שני הצדדים.

כמובן שמיד אחר כך הופיעו גם הצידוקים משני הצדדים, אנחנו רוצים ביטחון והם רוצים הקלות. שטויות. את כל אלו ניתן היה להשיג גם קודם, ובלי טיפת דם אחת. אבל לשנאה אין מוצא אחר מלבד חורבן, ומכיוון שזמן כה רב היא טופחה היטב על ידי מנהיגים ותקשורת משני הצדדים, הייתה זו רק שאלה של זמן מתי יבוא הניצוץ שידליק את הכל.

עכשיו כהשנאה כבר קיבלה את ליטרת הבשר שלה והמתגוששים המותשים תקועים זבי דם בזירה, חרשים מלשמוע את הפעמון שמצלצל כל פעם לסיום המערכה, הם מחפשים צדק. כי את המחיר הנורא שכולנו משלמים ביציאה למערכה הם צריכים להצדיק בפנינו, בפני העולם ובפני ההיסטוריה. וכל ההסברים המפותלים על מי התחיל ולמה לא ינחמו ולא ירגיעו את מי שאיבד את בניו ובנותיו, את ביתו את עולמו ואת תקוותו. עכשיו  זה תורו של הצדק להוביל את המשך המלחמה. כמו השנאה גם הוא עיוור לקורבנות, לכאב ולהרס. דוברינו המקצוענים יברברו "מהצודקות במלחמותינו" ודובריהם המתלהמים ימשיכו עד שיקבלו הכרה בצדקתם ובצדקת הג'יהאד, ואנחנו נחזור ללקק את פצעינו ולהתבוסס בדמעותינו.

כי כשהצודקים והשונאים ממלאים את ההיכל, את המסכים ואת הרשתות, לחמלה ולחוכמה כבר אין מקום.

מודעות פרסומת