הארכיון של אפריל, 2017

יובל רחמים, יו"ר, פורום ארגוני השלום בכנס המרכז לדיאלוג אסטרטגי: מניעים וחסמים ישראלים בהשגת הסדר שלום – המכללה האקדמית נתניה

Conference: Developing an Israeli Grand Strategy towards a Peaceful Two-State Solution – Netanya Academic College.

Panel III: Civil Society – Yuval Rahamim, Chair, Peace NGO Forum.

דברים בפתח יום העיון השלישי לזכר רון פונדק 4/4/2017

ברכות למשפחת פונדק ועמיר, לאקדמיה, לפעילי הארגונים
האירוע השנה מחייב התייחסות לשנת חמישים. זוהי הזדמנות לערוך חשבון נפש של הארגונים – וזו הסיבה הסיבה לבחירת הנושא, גם בדיון הביקורתי וגם בחלקו היישומי.
עם מלחמת ששת הימים, יש לי חשבון אישי. זו המלחמה בה נהרג אבי אברהם. בניגוד לשמה, המלחמה ההיא לא הסתיימה אחרי שישה ימים. היא הסתיימה אחרי שנים רבות מול מצרים ואחר כך ירדן, אבל בשאר החזיתות ובעיקר מול הפלסטינים היא נמשכת עד היום, בעצימות משתנה עם כל הסממנים של מלחמה. ובתוך המלחמה הארוכה הזו אנחנו מנסים לנהל חיים נורמליים, בעיקר דרך הכחשה.
יצרנו נורמליזציה של מצב המלחמה ואף אחד כבר לא קורא לה בשמה. יש לנו סכסוך, כיבוש, מאבק לאומי, וכמובן שכשיש מלחמה – יש אויבים – הערבים, כל הערבים.
במלחמה מתאפשר באופן טבעי [ובדרך כלל זמני] קיומם של הרבה דברים, כיבוש, הפרת זכויות אדם, הפקעת רכוש וקרקעות, הרג של אזרחים חפים מפשע, מעצרים, מחסומים… כולם קורים במלחמות.
ברמה המדינית היא מאפשרת הפעלת תקנות שעת חרום, צנזורה, הגבלות על חלקים גדולים באוכלוסייה, ועוד אלמנטים של החלשת הדמוקרטיה.
וברמה הציבורית, לאומית, הציבור לאורך השנים הפנים ונרמל לגמרי את האתוס של המלחמה, מלחמת אין ברירה, מלחמת הקיום כדרך חיים, מקבל בשוויון נפש את עוולותיה. היא מאפשרת גזענות [בצידוק של הגנה] לאומנות, שינאה, והיא מעוררת כמיהה ל"מנהיג" חזק שישמור עלינו.
וכך מופיעות תופעות כמו אלאור אזריה כהתנהלות מקובלת, כי במלחמה כמו במלחמה הקם להרגך השכם להרגו, גם אם הוא פצוע ושבוי.
ארגוני השלום נאבקים שנים ארוכות נגד התופעות והסימפטומים שבמצב מלחמה הן נורמליים לגמרי: כיבוש, הפרת זכויות אדם, הרג חפים מפשע, החלשת הדמוקרטיה, תופעות שלציבור הרחב בישראל מתקבלות כחלק ממצב המלחמה הנורמלי, שלא אנחנו בחרנו בו.
השאלה שאני רוצה להוסיף למשתתפים, לפעילים ולפנליסטים של היום היא האם נכון לנו כארגוני שלום להתמקד במאבק בתופעות שנגזרות מהמלחמה, הכיבוש, הפרת זכויות האדם, הפקעות, הרג חפים מפשע, ועוד הרבה עוולות שכולנו מכירים, [מאבק שבינתיים מניב תוצאות מועטות]? או לנסות לייצר מציאות אחרת, שבה המלחמה מפסיקה להיות הוויה נורמלית, שאותה מקבלים בהשלמה מדינת ישראל ואזרחיה.
אני בטוח שיהיה לנו ערב מעניין

לצפיה בשאר ההרצאות והפנלים:

תנועות השלום בישראל – מבט חדש:
http://video.tau.ac.il/events/index.php?option=com_k2&view=item&id=7663:new-look&Itemid=560

פרופ' דניאל בר-טל, בית הספר לחינוך, אוניברסיטת תל אביב:
http://video.tau.ac.il/events/index.php?option=com_k2&view=item&id=7662:daniel-bar-tal&Itemid=560

פרופ' אמל ג'מאל, ראש מכון וולטר ליבך, בית הספר למדע המדינה, אוניברסיטת תל אביב:
http://video.tau.ac.il/events/index.php?option=com_k2&view=item&id=7661:amal-jamal&Itemid=560

ד"ר אפרים לביא, מנהל מרכז תמי שטינמץ, אוניברסיטת תל-אביב מקריא את הרצאתה של תמי הרמן בנושא האפקטיביות של פעילות השלום מ 1967 עד היום:
http://video.tau.ac.il/events/index.php?option=com_k2&view=item&id=7660:efraim-lavi&Itemid=560