ארכיון הרשומות עם התג "חמאס"

מטרות מבצע "צוק איתן" חסרות הפעם את המוטיב השאפתני של חיסול ומיגור הטרור. כן להפסקת הירי על תושבי ישראל לתקופה ממושכת, וכן לפגיעה משמעותית ביכולות החמאס. רק שהפעם כבר לא נשמעות הבטחות להפסקה מלאה של האיומים. האם זו התפכחות מהשאיפות שהיו פעמים כה רבות בעבר ביציאה למבצעים דומים? האם זו תחילת ההבנה של מגבלות הצבא בהשגת ביטחון מוחלט לאזרחי ישראל?

ואני שואל האם לא מגיע לנו יותר משקט של כמה חודשים או שנים? למה באמת ויתרו בממשלה על השאיפה "לרסק, אחת ולתמיד, את תשתיות הטרור"?

כי תשתיות הטרור אינן מעבדות הנפץ, אתרי השיגור והמנהרות התת קרקעיות. הטרור המפלצתי של החמאס אינו צומח מהיכולות הצבאיות שלו ולכן פגיעה בהן תפחית אך במעט את היכולת לבצע מעשי טרור, ולזמן מוגבל. כי תשתיות הטרור הן הייאוש וחוסר האמונה ואותן, למרבה הצער, צה"ל לא יודע לרסק. הטרור צומח רק במקום בו אפסה התקווה לפיתרון מכובד למצוקות ולצרכים האנושיים הבסיסיים. הדרך הצבאית מרחיקה מעט את האיום המיידי ובאותו זמן מרחיקה מאד את הפתרון הכולל בהרחיבה את מעגלי השכול והשינאה. ועכשיו אנחנו חוזים בבעתה כיצד עם התגברות השינאה בכל הצדדים הייאוש הופך להיות גם מנת חלקנו.

בזמן כתיבת שורות אלו בנינו מחרפים את נפשם בעזה כדי לבצע במסירות ללא גבול את המשימה שאליה הם נשלחו. הידיעות האיומות מהחזית מכות בנו יום יום ומוסיפות חרדה, שכול וכאב נוסף לזה שכבר אנחנו יודעים כל חיינו פה. האם בימים אלו יש גם מקום לקול השונה בחברה הישראלית, המכיר במחיר הנורא שכל הצדדים משלמים, כלואים במעגל השטני של אלימות, שנאה ונקמה? קול שמציע אסטרטגיה אחרת להתמודד עם האויב שלנו? אסטרטגיה שמושתתת על ריסוק הטרור דרך ריסוקו של הייאוש והחלפתו בתקווה למוצא מכובד? יש לנו ברשות הפלסטינית שותפים שחיזוקם וסיום הסיכסוך מולם יעניק תקווה לכל העם הפלסטיני, גם זה שבעזה, ואמונה באלטרנטיבה שתנער מהם את שילטון החמאס. העוצמה של מדינת ישראל, חוסנה החברתי, הצבאי והכלכלי מאפשרים לנו את הנדיבות והאומץ של החזקים.

הפטריוטיות שלנו אינה מוטלת בספק, שילמנו בדם יקירנו ויום יום אנחנו ממשיכים לשלם את מחיר החיים במדינה האהובה הזו. אבל הניסיון שלנו להשמיע קול אחר בחברה שכבר כמה שבועות אינה סובלנית לנסיונות של פיוס אינו פשוט. חברי פורום המשפחות השכולות, שעד היום נהנו מ"חסינות" יחסית בחברה הישראלית, סופגים עכשיו עלבונות וביקורת על עצם הניסיון להשמעת קולות אלטרנטיביים.

אמש ב"כיכר השלום" ברחבת הסינמטק בתל אביב, שבה יושבים ומשוחחים ערב ערב בני משפחות שכולות בקריאה לעצור את ההרג, קיבלנו את זה באופן הכי ברור: "הייתי יורה בכם אחד אחד" אמר אדם שסרב להיכנס למעגל, וחזר ליתר ביטחון: "אחד אחד הייתי יורה בכם".

הייאוש כבר בתוכנו ואיתו צומח הטרור הפנימי החדש.

מודעות פרסומת